פסק-דין בתיק ע"ו 43330-12-11

1.         המערער, יליד 1967, מוכר כנכה בשיעור מחצית בגין קרע בגיד הסופרספינטוס כתף ימין ונכותו הכוללת בגין פגימה זו עומדת על 10% ומתוכם 5% לפי סעיף 42 (1) ד' I על חשבון השירות. כן מוכר המערער בגין מצב לאחר תיקון בקע שאינו ממן הערעור שבפניי.

2.         הערעור שבפניי על קביעת וועדה רפואית עליונה מיום 13.7.11 ומיום 5.10.11 שראתה לדחות ערעורו לעניין גובה הנכות.

3.         ב"כ המערער טוען:

א.         על-פי ממצאי הוועדה הרפואית העליונה -  טווח התנועה של המערער מוגבל יותר מזה הקבוע בסעיף שראתה לקבוע לו.

            בעניין זה הוא מפנה גם לתמיהתו של יו"ר הוועדות הרפואיות שהחזיר הדיון לוועדה. הוא מוסיף כי את הנכות יש לקבוע לפי הטווח של התנועה האקטיבי ולא הפסיבי שעשה לו הבודק.

ב.         הוועדה מצאה כי המערער סובל מירידה בתחושה אך לא העניקה לו נכות בגין ממצא זה לפי סעיף 31 (8) (א).

ג.          ב"כ המערער טוען כי על הוועדה היה לקבוע נכות לפי סעיף 41 (4) (ב) או (ג) בשיעור של 15% או 25% נכות, סעיף שדן בהגבלות התנועה (להבדיל מסעיף 42 שדן בפציעת שרירים).

4.         ב"כ המשיב טוענת מנגד כי:

א.         לעניין חוסר בתחושה - לא נטענה כל טענה בעניין זה ועל-כן אין לדון בטענה. הוועדה ציינה ממצא זה על מנת ללמד על מהימנות המערער.

ב.         לעניין הכתף - הדיון הוחזר ע"י היו"ר בשל טעות בכינוי מפרק הכתף (GH).

ג.          הטענה של ב"כ המערער שיש לסמוך על בדיקה אקטיבית ולא פסיבית - טענה שברפואה.

ד.         ביצעו בדיקה קלינית יסודית ועל-פיה נימקו מסקנתם.

דיון

5.         לאור המלצתי קיבלתי הסכמת הצדדים להשיב את הדיון לוועדה על מנת שתשוב ותבחן את סעיפי הנכות שמתאימים לממצאים שמצאה בבדיקתה וזאת בשים לב גם להערות יו"ר הוועדות הרפואיות, פרופ' הלפרין.

            מתוך פרק הבדיקה עולה כי גם בבדיקה הפסיבית נמצאה הגבלת תנועה משמעותית וכי כל התנועות לווו בתלונות על כאבים. לכך מצטרף הממצא ב - S.U של קרע בסופרספונטיס וטנדיטיס שלו.

6.         הדיון יושב לוועדה על מנת  שתיתן התייחסותה לאותם ממצאים שמלמדים על הגבלה בתנועה (תנועות בבדיקה אקטיבית ופסיבית), לרבות הקושי בהרמת היד לעורף, בסיבוב היד לאחור ועוד.

            הוועדה תתייחס לטענת המערער ולפיה הסעיף הנכון הינו סעיף 41 (4) ולא סעיף 42 שאינו דן בהגבלת תנועה.

7.         ככל שהוועדה סבורה שהגבלת התנועה שמצאה אין מקורה בפגימה המוכרת, תנמק מהיכן נובעת ההגבלה על סמך עברו הרפואי של המערער.

8.         חרף העובדה שהוועדה נדרשה כבר פעם שנייה לשוב ולבחון את קביעתה מיום 13.7.11, נדרשת הוועדה לשוב ולבחון את השאלות שהונחו בפניה מבלי כל דעה קדומה או תחושה שנכון יהיה לעמוד מאחורי קביעותיה הראשונות.